החלטה בתיק ע"מ 1073/13

העורר נעצר בחשד להפעלת "משחטת רכב". על פי המיוחס לו בכתב האישום, העורר קיבל לידיו במהלך פרק זמן של מספר חודשים במהלך יולי-ספטמבר שנת 2012 עשרות כלי רכב שנגנבו מישראל, וכן החזיק חלקי רכב מרכבים שנגנבו בתקופות אחרות. סך הכל יוחסו לעורר 39 פרטי אישום של קבלת רכבים גנובים וחלקי רכב גנובים.

העורר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה כמו גם עילת מעצר. בערר שלפניי נטען הן נגד הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה והן נגד הקביעה כי קיימת עילת מעצר שלא ניתן לאיין בחלופה. עוד עלה במהלך הדיונים שהתקיימו לפניי כי לעורר טענה שהוא מנהל את השטח בעבור פלוני כלשהו בשם אבו אברהים. לבקשתי הסכימה המשטרה לבדוק טענה זו, ולתוצאות ברור זה אתייחס בהמשך.

מאחר והמחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לקיומן של ראיות לכאורה והן באשר לעילת המעצר, נדון ראשית בתשתית הראייתית הקיימת, ולאחר מכן במסקנות הנובעות מתשתית ראייתית זו.

ראיות לכאורה

הבסיס המרכזי לכתב האישום מצוי בעדותו של אדם בשם עאוני אלעלאוין. עאוני היה חבר בכנופיית גנבי רכב. באמרותיו המשטרתיות פירט עאוני כיצד גנבו הוא וחבריו מספר רב של כלי רכב וכיצד העבירו את כלי הרכב הללו לידי העורר. עאוני מזהה את העורר בתמונתו ובשם מוחמד עזייה. מלבד אמרותיו של עאוני יש בידי המשטרה איכונים וצילומים המלמדים על פעילותה של הכנופיה בה היה חבר עאוני.

בין היתר, מתאר עאוני כיצד בחלק מהמקרים ובטרם העבירו את כלי הרכב, שרפו הוא וחבריו חפצים ומסמכים שהיו באותם כלי רכב - תיאור התואם תיעוד ומעקבים שנערכו לכנופיה זו (למשל דו"ח פעולה מיום 17.8.12 שערך סנ"צ מוטי אוחיון וכן דו"חות פעולה נוספים המתייחסים לאותו מקום בתאריכים נוספים המתארים ממצאים מכלי רכב שנגנבו).

עוד מסר עאוני, כי חלק מהרכבים אותם העבירו לעורר הונעו עם מפתחות שהותאמו מראש על ידי אחד מחברי הכנופיה, וחלקם הגיע ללא מפתח ועם סוויץ' שבור. עוד מסר עאוני כי לעורר לא היה משנה אם הרכב היה מגיע עם סוויץ' שבור או לא, כי העורר היה פשוט מחליף את הסוויץ'. עוד אמר עאוני כי מעולם לא הציג לעורר רשיונות כלשהם של כלי הרכב אותם הביא.

בנוסף, עאוני ציין בחקירתו כי הגיע לעורר בדרך כלל עם זיאד אבו רקייק, אחד מחברי הכנופיה, שהוא זה שניהל את המשא ומתן עם העורר.

יש לציין כי כבר ביום 5.4.11 נערכה פשיטה על ביתו של העורר, ונמצאה בסמוך לבית מה שהוגדרה על ידי החוקרים "משחטת רכב", בה נמצאו כלי רכב בשלבי פירוק שונים, ובכלל זה נמצאו כלי רכב בהם הושחתו מספרי השלדה. בין היתר, נמצאו חלקי רכב השייכים לרכבים שנגנבו במהלך 2010 ו-2011. חלקים אלה הינם נשואי פרטי האישום 36-37. באותו מועד, לא היה העורר בביתו ולכן לא נעצר.

העורר נעצר לחקירה רק ביום 1.12.12. בחקירתו מסר כי הוא עובד בעסק בשם "אלנקב" אצל אדם בשם אבו אברהים אלרזאווי, והוא נוהג לקנות כלי רכב שהורדו מהכביש ולא כלי רכב גנובים. העורר לא ידע למסור פרטים אחרים על אותו אבו אברהים. העורר לא הכחיש כי רכש מעאוני כלי רכב מסוג סובארו, כחמישה עשרה במספר, אולם לטענתו חשב כי כלי הרכב חוקיים. כשהתבקש להסביר כיצד ידע זאת, ענה כי הבחור ממנו רכש את הרכבים אמר לו שהוא קנה אותם מעיריית אופקים, הגם שלא הראה לו כל מסמך רכישה. עוד יש לומר כי העורר הכחיש כל קשר לשטח ולמחסנים בהם נמצאו חלקי הרכב השונים. כאשר עומת עם הטענה כי בעלי המקום מסרו כי הם משכירים לו את השטח, טען כי הדבר אינו נכון. העורר גם הכחיש כל קשר לכינוי מוחמד עזייה, וטען כי אינו שוכר את המקום. כאשר עומת עם העובדה כי תמונתו הוצגה לאותו משכיר, שזיהה אותו כמוחמד עזייה, המשיך בהכחשתו וטען כי ייתכן והוא מסוכסך עמו.

במהלך חקירתו עומת העורר עם יאסר סמאמרה, הבעלים של השטח, שמסר כי העורר הינו אותו מוחמד עזייה, ששכר ממנו את השטח. העורר התמיד בהכחשתו וטען כי יאסר סמאמרה הינו משוגע.

העורר טען כי היחידי עמו ערך את העסקאות לרכישת כלי הרכב מסוג סובארו היה עאוני, וכי הוא אינו מכיר אדם בשם זיאד אבו רקייק. הוצג לעורר כרטיס ביקור שנמצא בבית העסק "אלנקב". בכרטיס הביקור נרשם כי העסק הינו "בהנהלת מחמד עזיה" וכן נרשם מס' טלפון ********. העורר אישר כי זהו כרטיס ביקור של העסק אך טען כי אינו שלו, הטלפון לא מוכר לו, ואף טען כי הוא אינו מכיר אדם בשם מחמד עזיה העובד בעסק "אלנקב".

מהאזנת סתר שבוצעה לשיחה שיצאה מזיאד אבו רקייק למס' הטלפון **********(שיחה ***) עולה כי זיאד מדבר עם "אבו אכרם" והשיחה עסקה בענייני כלי רכב וכספים. קיימות שתי שיחות נוספות בהן אבו אכרם מתקשר לזיאד ממספר **********, ובאחת מהן הוא גם מתייחס לעצמו כמחמד.

ישנו בתיק מזכר השוואת קולות לפיו "אבו אכרם" הינו העורר. יש לומר כי שיחות אלה הושמעו לעורר במהלך חקירתו. העורר הכחיש כי המדובר בו וטען כי הוא אינו מוכר בשם אבו אכרם אלא בשם אבו כרם וכי אין הוא קשור לעניין.

סיכום ביניים:

כלל המערך הראייתי כפי שנסקר עד כה, מלמד לכאורה כי העורר מוכר בשם מוחמד עזייה, וכי הוא מנהל את העסק "אלנקב". הכחשותיו הסתמיות של העורר בעניין זה אינן מתיישבות עם הראיות נגדו, ובודאי אינן מספקות הסבר מניח את הדעת מדוע הוא עצמו אינו מכיר מחמד עזיה בעסק בו הוא עובד; כיצד זה נערכו שיחות בין זיאד לבינו למרות שטען כי הוא אינו מכיר אותו (שיחות המחזקות מאוד את גרסתו של עאוני באשר למי שניהל את הקשר עם העורר); וכיצד זה שגם עאוני וגם המשכיר של השטח, יאסר, מתייחסים אליו כאל מחמד עזייה ומצביעים עליו באופן חד משמעי. עוד עולה כי העורר קיבל לידיו, לכל הפחות, גם אם נסתפק בהודעתו שלו, חמישה עשר כלי רכב מסוג סובארו, מבלי שקיבל יחד עמם מסמכים כלשהם. כעולה מדברי עאוני, חלק מכלי הרכב הגיעו עם סוויץ' שבור, ועל כן ברור כי היה מדוע היטב לכך שהמדובר בכלי רכב המגיעים לידיו בדרך לא חוקית.

כלל המארג הראייתי האמור מלמד כי העורר רכש ביודעין כלי רכב גנובים מאותה כנופייה.

טענות ההגנה

סניגורו של העורר טען כי מרשו הינו לכל היותר דג הרקק במקרה זה. לדבריו העורר הוא פועל תמים, העובד עבור משכורת זעומה והבעלים של המקום הינו אותו אבו אברהים אלרזאווי. הסניגור אף התחייב להציג את חוזה השכירות של המקום.